הכבשים מפרסמות הודעה בעניין הספירה שלהן

עדר של ארבעים ואחת כבשים פרסם את הודעתו הפומבית הראשונה בעניין הנוהג האנושי הוותיק לספור כבשים כדי להירדם. ההודעה הוקראה בקול בשבת בבוקר מהספסל שליד כיכר הכפר, על ידי תושבת מקומית שהסכימה לשמש דוברת, ושלוש מחברות העדר עמדו בסמוך כדי לוודא שהיא מוקראת כראוי. העדר מאשר שהוא יודע על ההסדר כבר זמן מה, ואין לו התנגדות אליו באופן עקרוני.

בשאלת הדיוק, העדר מתאר את המספרים כהוגנים בסך הכול. הוא מציין שרוב הסופרים האנושיים מאבדים את החשבון איפשהו אחרי עשרים ומתחילים שוב מאחת, דבר שהכבשים רואות בו מחמאה ולא עלבון, כי פירושו שסופרים אותן לעתים קרובות יותר. העדר הוסיף שלהיספר היא אחת המשימות הפחות תובעניות שלו, ושהיא עדיפה בהרבה על מעבר בין שדות בגשם.

ההתנגדות נוגעת לקפיצות. בגרסה האנושית של הנוהג, כל כבשה נדרשת לעבור מעל גדר עץ נמוכה, אחת אחרי השנייה, כל עוד הסופר נשאר ער. לדברי העדר, זה לא הכרחי וגם לא מייצג. דוברת העדר מסרה שכבשים יעקפו גדר בכל הזדמנות סבירה, שהגדר נראית כתוספת של בני אדם, ושאף חברה בעדר מעולם לא הסכימה לה, לא בכתב ולא בשום דרך אחרת.

העדר הציע גרסה מתוקנת, שבה הכבשים פשוט עומדות בשדה ונספרות במקומן. לטענתו, היא מדויקת יותר, מעייפת הרבה פחות לכל המעורבים, ולפי ניסיונו הארוך, מצוינת לשינה. התושבת שהקריאה את ההודעה דיווחה שעד סוף העמוד השני שתיים משלוש הכבשים כבר נשכבו, והעדר רואה בכך ראיה תומכת חזקה. השלישית אכלה את ההודעה.

הבדיחה נשענת על הרגל שכמעט כולם שמעו עליו. ספירת כבשים היא אחד הטריקים המוכרים ביותר להירדמות, והיא עובדת, כשהיא עובדת, כי היא משעממת בדיוק במידה הנכונה: פשוטה, חוזרת על עצמה, ומעניינת רק מספיק כדי להרחיק מחשבות אחרות. אנשים רבים מגלים שכל משימה איטית וקבועה עושה את אותה עבודה, בין אם זו ספירת נשימות, מניית בעלי חיים לפי סדר האלף־בית או דמיון מפורט של הליכה שקטה.

אז אם אתם שוכבים ערים הלילה, אתם מוזמנים לספור כבשים, אבל כדאי לשקול את בקשת העדר. אין צורך בגדר, ואין צורך שמישהו יקפוץ. דמיינו שדה ירוק ושקט, כמה צורות צמריות שעומדות באור הערב, וספרו אותן לאט, בדיוק במקום שבו הן נמצאות. הכבשים יעדיפו את זה, וסביר מאוד שתירדמו הרבה לפני שתגיעו לארבעים ואחת.