שעון הכפר שממהר בארבע דקות

השעון שבמגדל מעל אולם הכפר הקדים בארבע דקות בסתיו 1971, ואף אחד מעולם לא תיקן אותו. השען שאולי היה מתקן אותו פרש לגמלאות באותו חורף. השען הבא נקב במחיר שהשתיק את מועצת הקהילה לגמרי. ועד שמישהו מצא את הכסף, ארבע הדקות כבר התחילו להיות שייכות לכפר, כמו שמדרגה חורקת או שער תקוע נעשים בסוף חלק מהבית.

כולם יודעים. לוח הזמנים של האוטובוס שבתחנה כתוב לפי השעה האמיתית, וכל תושבי הכפר מוסיפים בחזרה את ארבע הדקות בלי לחשוב, כמו שמרימים את הרגל אוטומטית גבוה יותר למדרגה שגבוהה מהאחרות. בבקרים של יום השוק, אנשים עם סלים מציצים למעלה אל לוח השעון המואר, אחר כך אל השעונים שלהם, ומהנהנים כאילו הם מאשרים הרגל של חבר ותיק. המבקרים הם היחידים שמפספסים אי־פעם את האוטובוס, והכפר רואה בזה מבחן הוגן.

העניין הועלה להצבעה פעמיים. ב־1994 הצעה לתקן את השעון נדחתה ברוב ניכר. ב־2011 מישהו הציע אותה שוב, עם תמחיר מלא ותרשים מסודר, והיא נדחתה ברוב גדול עוד יותר. ההתנגדות שנרשמה בשתי הפעמים הייתה זהה לחלוטין: השעון לא טועה, הוא מוקדם, ויש הבדל גדול מאוד בין השניים. התרשים תלוי היום ממוסגר באולם הכפר.

הילדים שנולדו מאז גדלו במקום שבו השעה על הקיר היא לא בדיוק השעה, ואף אחד לא חושב על זה פעמיים. מישהו מהם, שחזר הביתה מהאוניברסיטה לחופשה, נשמע מסביר בסבלנות לחבר שבא לבקר שהשעון בעצם תקין לגמרי, ושזה שאר העולם שמפגר בארבע דקות. החבר, שבדיוק פספס את האוטובוס, לא מצא בזה עזרה רבה.

הסיפור בדוי, אבל כל מי שאי־פעם כיוון שעון יד או שעון מטבח כמה דקות קדימה בכוונה יזהה את הרעיון. הרבה אנשים עושים את זה, בתקווה ששעון שמקדים קצת יעזור להם לצאת מהבית בזמן, אף שהם יודעים היטב שהוא ממהר. מוזרויות קטנות ומשותפות כאלה, בין אם שעון שממהר ובין אם דלת שכולם יודעים להרים לפני שפותחים אותה, הופכות לעתים קרובות לחלק ממה שגורם למקום להרגיש כמו בית.

אז אם בעיר שלכם יש שעון שמעולם לא הראה בדיוק את השעה הנכונה, אולי אין צורך לתקן אותו מיד. למדו את ההרגלים שלו, הוסיפו בחזרה את הדקות ותיהנו מלהיות שותפים לסוד. יש דברים גרועים יותר מלחיות במקום שתמיד מקדים קצת. ואם תבקרו פעם בכפר שבו נראה שכולם מציצים בשעון הכנסייה ואז מחסירים בשקט כמה דקות, אולי כדאי לבדוק את לוח הזמנים של האוטובוס פעמיים.