איילפרט

איילפרט (ש״ע) — אַיְל-פְרֶט. המצב שמתחיל ברגע שבו התחייבתם לתור אחד לקופה ונמשך עד שאתם משלמים, ומתאפיין בהערכה צידית בלתי פוסקת של כל שאר התורים בחנות. הוא תוקף בסופרמרקטים ענקיים ובמכולות קטנטנות כאחד. אתם עומדים עם הסל, שוקלים את האפשרויות, ואז בוחרים. ומאותו רגע ואילך, איזה חלק שקט בתודעה שלכם ממשיך לעקוב אחרי התורים האחרים, למקרה שעשיתם טעות נוראה.

המילה מחברת את המילה האנגלית aisle, מעבר בין מדפים, עם fret, במובן הישן שלה: משהו ששוחק משטח בחיכוך. איילפרט הוא שחיקה ולא בהלה. אף אחד מעולם לא נפגע ממנו באמת, אבל אף אחד גם לא נהנה שוב לגמרי מתור אחרי שלמד את המילה. יש לו קרובים: עצב הנתיב, הגרסה של הכביש המהיר, וספק הרציף, הפחות מוכר, שמרגישים על רציף הרכבת בשאלה איזה קרון ייעצר הכי קרוב ליציאה.

הצורה הקלאסית עוברת שלושה שלבים. קודם באה הבחירה, שנעשית במהירות ועל סמך נתונים שאין זמן לבדוק: כמה מלאות העגלות, כמה מוצרים יש בכל סל, האם האור מעל הקופה דולק או רק עוד חם. אחר כך בא הספק, שמגיע ברגע שהתור שלידכם מתקדם. ולבסוף בא יום הדין, כשמי שעמד מאחוריכם בכניסה מקבל שירות ראשון, לא מסתכל לאחור, ומשאיר אתכם להחליט איזה מין אדם אתם הולכים להיות בעניין הזה.

דוגמת שימוש: "הוא לקה באיילפרט קל, החליף תור פעם אחת, וסיים אחת־עשרה מקומות מאחורי האיש שעמד לידו בהתחלה, שבינתיים כבר הלך הביתה." מי שסובלים ממנו מזמן מכירים גרסה מיוחדת, איילפרט הפוך, שמופיע בהזדמנויות הנדירות שבהן דווקא התור שלכם מתקדם הכי מהר. הוא לא מביא שום שמחה, רק חשד מעורפל שמשהו עומד להשתבש במכשיר האשראי.

מאחורי הבדיחה יש משהו שכמעט כולם מכירים. כשאנחנו עומדים בתור, אנחנו נוטים לשים לב לרגעים שבהם התור שלנו עומד במקום הרבה יותר מאשר לרגעים שבהם הוא זז, ואנחנו זוכרים את הפעמים שמישהו עקף אותנו הרבה יותר בבירור מאשר את הפעמים שאנחנו עקפנו. תקיעה מרגישה אישית, ואילו תנועה חלקה חולפת בלי מחשבה. כך התור השני יכול להיראות כאילו הוא דוהר קדימה גם כשבממוצע הוא לא עושה שום דבר כזה.

אז בפעם הבאה שאיילפרט משתלט עליכם, יש תרופה פשוטה. בחרו תור, ואז הפסיקו לבדוק את האחרים. הסתכלו על המגזינים, קראו את התוויות של מה שבסל או פטפטו עם מי שעומד לפניכם. סביר מאוד שתגיעו לקופה בערך באותו זמן שהייתם מגיעים בכל מקרה, ושחוקים הרבה פחות. ואם התור השכן באמת טס קדימה, פשוט נופפו לשלום. הם רק מיהרו לצאת.