עורב מקומי הגיש תלונה רשמית על מתקן ההאכלה

עורב בן שנתיים, שפועל מתוך אלון בינוני בשולי פארק הות׳ורן, הגיש תלונה רשמית על מה שהוא מכנה "הידרדרות הסטנדרטים" של מתקן ההאכלה לציפורים בבית הפינתי. התלונה, שנמסרה אישית מעמוד הגדר בשבע בבוקר אתמול, נמשכה כארבע דקות והייתה, לדברי השכנים, רועשת בהרבה ממה שהיה נחוץ. שני רצים עצרו להקשיב. אחד רשם הערות.

העורב, שביקש להיות מזוהה רק לפי קצב הניתור שלו, אומר שהוא מבקר במתקן מדי יום כבר אחד־עשר חודשים. "באביב היו זרעי חמנייה, בוטנים בקליפה, פה ושם קרקר," אמר. "עכשיו אנחנו מקבלים את זה. מה זה. זה דוחן בתפזורת." אחר כך הרים זרע דוחן בודד אל חלון המטבח כראיה, לפני שאכל אותו, במה שתומכיו כינו מאוחר יותר טעות פרוצדורלית. העורב אומר שלא ישתיקו אותו, ועד כה לא השתיקו.

התלונה מונה שלוש טענות. ראשית, היחס בין הזרעים לשומן, שתואר כ"מעליב, בכנות". שנית, המחסום החדש נגד סנאים, שלדברי העורב "מתייחס לכל מבקר כאל חשוד". שלישית, והחמורה מכולן, ההרגל החדש של בעלי הבית לנופף למתקן מהמטבח, שהעורב מפרש כהתגרות. בקשה רשמית להחזרת הבוטנים הוגשה בצורת פקק בקבוק מבריק שהושאר על שולחן המרפסת. קבלת הפקק לא אושרה.

דובר־דרור של המתקן סירב להגיב, אך נראה אוכל את הדוחן בהתלהבות גלויה. כשנשאל על עמדת הדרור, ביצע העורב הטיית ראש קטנה ומבטלת, שצפרים מקומיים עדיין מתווכחים עליה. הסנאי שנזכר בטענה השנייה לא היה זמין לתגובה, ונראה לאחרונה הפוך על המחסום, ככל הנראה בוחן אותו בחיפוש אחר נקודות תורפה. עורך הדין שלו הוא ככל הנראה סנאי נוסף. בעלי הבית הבטיחו לבחון את המצב בסוף השבוע.

ההומור עובד כי עורבים באמת נראים כמי שמנהלים חשבון. אנשים שמאכילים ציפורים שמים לב לעתים קרובות שעורבים לומדים שגרות מהר, מגיעים בזמן הנכון, מזהים את האדם עם האוכל ומביעים את רגשותיהם כשמשהו משתנה. להרבה מתבונני גינות יש סיפורים על חפצים קטנים שהושארו מאחור, או על מחאה רועשת בבוקר שבו נגמר האוכל הטוב. בין שזו הכרת תודה ובין שזו אסטרטגיה, זה בהחלט מרגיש אישי. עורב שזכה ליחס טוב נוטה לחזור שוב ושוב, ובדרכו שלו, גם עורב שלא זכה לו.

אז אם עורב אי פעם בוהה בכם מעמוד גדר באווירה של אכזבה שקטה, אולי כדאי לבדוק את מתקן ההאכלה. כנראה שופטים אתכם, ולא לגמרי שלא בצדק. חופן בוטנים לא מלוחים, שמוגש בזמן, הוא הדרך המהירה ביותר לחזור לחסדיו של הדייר החד־עין ביותר בשכונה, ואולי הדרך היחידה למנוע את חזרת התלונה מחר בשבע בבוקר.