החיה הלאומית של סקוטלנד היא חד־הקרן

תבקשו מאנשים לנקוב בחיה לאומית, והם נוטים להגיע למשהו חסון ואמיתי. העיט הלבן־ראש, הדוב החום, האריה, הקנגורו. סקוטלנד הסתכלה על כל החיות שעמדו לרשותה, כולל אייל אדום, עיט זהוב וחתול בר טוב לגמרי, ובחרה בחד־הקרן. זו החיה הלאומית הרשמית של המדינה, יצור עם קרן לולאנית אחת, היסטוריה ארוכה מאוד וחיסרון מעשי קטן: הוא מעולם לא היה קיים.

לא צריך לחפש הרבה כדי למצוא אותו. חדי־קרן מופיעים על הקירות, על עמודי השערים ועל תקרות הטיח של ארמון הולירודהאוס באדינבורו, ועל מזרקת המלך בארמון לינליתגו. בהולירוד, במקומו של בית שער אבוד מזמן שנבנה בשביל מלך סקוטי בתחילת המאה השש־עשרה, שרד חד־קרן גדול מאבן, מגולף וצבוע. ליצור יש אפילו יום חגיגה משלו, יום חד־הקרן הלאומי, שחל בתשעה באפריל.

הפרט המוזר ביותר הוא התכשיטים. תסתכלו מקרוב על חד־קרן סקוטי בסמל מלכותי ותראו סביב צווארו כתר שמחוברת אליו שרשרת זהב, שעוברת בין רגליו הקדמיות ומתלפפת בחזרה מעל גופו. חד־הקרן לא עונד אותה לקישוט. לפי האגדה, רק מלך היה חזק מספיק כדי להכניע חד־קרן ולשלוט בו, ולכן השרשרת מראה את היצור הפראי כשהוא נתון לשלטון המלך. זה קצת כמו מדינה שבוחרת קמע ואז מסבירה שהוא נורא מסוכן אבל מתנהג יפה מאוד.

יש בסיפור גם פיסה חביבה של דיפלומטיה. במשך תקופה, הסמל המלכותי הסקוטי הוחזק בידי שני חדי־קרן, אחד מכל צד. ב־1603 המלך הסקוטי נעשה גם מלך אנגליה, ומאז הסמל המלכותי הראה את חד־הקרן של סקוטלנד בצד אחד ואת האריה של אנגליה בצד השני. הזיווג הזה מחזיק כבר יותר מארבע מאות שנה, ובגרסת הסמל שמשמשת בסקוטלנד היום, חד־הקרן עדיין תופס את מקום הכבוד.

למה חד־קרן? התשובה הסבירה ביותר היא מה שהחיה סימלה. במיתולוגיה הקלטית, חדי־קרן היו סמל לטוהר ולעוצמה, ובאגדות של ימי הביניים הם היו גאים, פראיים ובלתי אפשריים ללכידה. בשביל ממלכה קטנה ליד שכנה גדולה בהרבה, חיה שאף אחד לא יכול לאלף מלבד המלך החוקי שלה הייתה דבר מחמיא מאוד לשים על דגל. זה גם עזר שבמשך מאות שנים, הרבה מאוד אנשים האמינו שחדי־קרן קיימים באמת.

את מקומו של חד־הקרן בהיסטוריה הסקוטית אנחנו מכירים מההרלדיקה עצמה. הרשומות של הסמל המלכותי מראות שמלכים סקוטים במאה החמש־עשרה התחילו להשתמש בחדי־קרן לצד האריה האדום המסורתי, ושבמאה השש־עשרה מלכה סקוטית השתמשה בזוג מהם על החותם הגדול שלה. גילופים, חותמות וסמלים מהולירודהאוס וממקומות אחרים מראים את חד־הקרן הכבול שוב ושוב, וה־Royal Collection מתארת אותו כסמל פופולרי ביותר של המלוכה הסקוטית שעדיין נמצא בשימוש היום.