◴ Oddly .

דף הבית מדע במטבח

למה טוסט משחים ובכלל לא טעים כמו לחם

פרוסה חיוורת נכנסת לטוסטר ויוצאת ממנו פרוסה זהובה, פריכה ובעלת ריח אגוזי, בזכות תגובה כימית שמדען צרפתי הבחין בה לראשונה ב־1912.

שולחן ארוחת בוקר שטוף שמש, ועליו טוסטר כרום שמקפיץ שתי פרוסות טוסט זהובות־חומות, לצד צלחת חמאה, צנצנת ריבה וספל קפה מהביל.

בוקר שקט. המטבח מריח מקפה, הרדיו ממלמל, ופרוסה של לחם רגיל וחיוור נעלמה זה עתה בתוך הטוסטר. שתי דקות אחר כך היא קופצת בחזרה זהובה־חומה, פריכה בשוליים ומריחה ממשהו חם ואגוזי שפשוט לא היה בה קודם. אף אחד לא הוסיף לה כלום. הלחם עשה הכול לבד, עם קצת עזרה מהחום.

מה שקרה בתוך הטוסטר נקרא תגובת מייאר, והיא אחת מפיסות הכימיה העסוקות ביותר בכל מטבח. בזכותה יש ללחם קרום זהוב, פולי קפה קלויים כהים וריחניים, השוקולד חום בין השאר בגללה, ובצל מטוגן טעים עשיר ועמוק במקום חריף. בכל מקום שבו אוכל מזהיב ופתאום מריח נפלא, יש סיכוי טוב שהתגובה הזאת עובדת.

המרכיבים הם שני סוגים של מולקולות קטנות שכבר נמצאות בלחם: סוכרים וחומצות אמינו, אבני הבניין של החלבונים. בטמפרטורת החדר הם יושבים זה לצד זה ומתעלמים זה מזה בנימוס. אבל אם מחממים אותם מספיק, הם מתחילים להגיב, והתוצרים הראשונים מתפרקים ומתחברים מחדש לשרשרת ארוכה ומסתעפת של מולקולות חדשות. תלוי במזון, בטמפרטורה ובזמן הבישול, השרשרת הזאת יכולה לייצר מאות תרכובות טעם שונות. פרוסת טוסט אחת היא, בדרכה, ניסוי כימי קטן בטעם חמאה.

לטמפרטורה יש חשיבות גדולה. התגובה באמת מתחילה רק כשפני המזון חמים מכ־140 מעלות צלזיוס, והיא מהירה בערך בין 140 ל־165 מעלות. לכן הקרום של כיכר לחם משחים והאמצע הרך נשאר בהיר, ולכן פרוסת לחם שחוממה בעדינות נשארת בדיוק בצבע שבו התחילה. ככל שפני השטח חמים יותר, התגובה מהירה יותר, ולכן בין טוסט מושלם לפרוסה כהה מאוד יכול לעבור רגע קצר בלבד.

הצבע החום עצמו מגיע ממולקולות גדולות שנקראות מלנואידינים, שמצטברות ככל שהתגובה נמשכת. בגללן טוסט נראה קלוי. הריח והטעם מגיעים מהמולקולות הקטנות יותר שנוצרות בדרך, וזה החלק שהאף שלכם קולט מהחדר השני.

קל לבלבל את זה עם קרמליזציה, והן באמת נראות דומה. ההבדל הוא במרכיבים. קרמליזציה היא מה שקורה כשמחממים סוכר לבדו, בלי שום דבר אחר. תגובת מייאר צריכה חומצות אמינו בנוסף לסוכר, והשותף הנוסף הזה הוא שנותן לטוסט ולקפה קלוי את העומק המלוח והמורכב שלהם במקום המתיקות הפשוטה של הקרמל.

התגובה נקראת על שם Louis Camille Maillard, כימאי צרפתי שתיאר אותה ב־1912. הוא לא ניסה לשפר את ארוחת הבוקר. הוא חימם תמיסה שהכילה סוכר וחומצת אמינו ושם לב שהיא השחימה. מדעני מזון הבינו מאוחר יותר שההשחמה שלו מסבירה הרבה ממה שטבחים עשו במשך מאות שנים. הם גם גילו שהיא מהירה יותר בסביבה בסיסית, ולכן בייגלה פרצל, שטובלים באמבט בסיסי לפני האפייה, יוצא מהתנור בגוון חום כל כך עמוק ומבריק.

מקורות

מאיפה מגיעות העובדות שבכתבה. כל קישור מוביל לאתר אחר.

  1. Foods — Maillard Reaction: Mechanism, Influencing Parameters, Advantages, Disadvantages, and Food Industrial Applications: A Review (pmc.ncbi.nlm.nih.gov)
  2. Science of Cooking — What is the Maillard Reaction (scienceofcooking.com)

לקריאה נוספת

רקע כללי, לא הביסוס לעובדות שלמעלה. כל קישור מוביל לאתר אחר.

מצאתם טעות?

ספרו לנו מה לא נכון, ואם אפשר, איפה מתפרסם המידע הנכון. אנחנו בודקים כל פנייה, וכשאנחנו מתקנים כתבה, אנחנו מציינים זאת כאן ובעמוד התיקונים.

כתבו אל admin@oddly.fans · כל התיקונים

מבוסס על עובדות אמיתיות. הכתבה הזאת מתארת עובדות אמיתיות ומתועדות, ונכתבה בעזרת בינה מלאכותית. בינה מלאכותית עלולה לטעות בפרטים, לכן כדאי לבדוק כל דבר חשוב מול מקור אמין, ולספר לנו אם מצאת טעות. עוד ←

אולי יעניין אתכם גם