פריזרהופ

פריזרהופ (פְרִיזֶר־הוֹפּ), שם עצם. השכנוע האופטימי, שמחזיק חודשים ולפעמים שנים, שהקופסה הלבנה והקפואה מאחורי האפונה היא מנה של משהו מצוין שהייתם נבונים מספיק לשמור. אין לה תווית. יש לה שכבה דקה של קרח על המכסה. אף אחד בבית לא זוכר ששם אותה שם, ובכל זאת כולם בטוחים בשקט שמה שזה לא יהיה, זה יהיה טעים כשהרגע סוף סוף יגיע.

המילה מחברת את freezer, מקפיא, עם hope, תקווה, במובן המדויק של אמונה ששורדת רק כי מעולם לא הועמדה למבחן. היא קרובה לקאבורדפייס, שעוסקת בצנצנת בלי תאריך על המכסה, ולפרידג׳קונביקשן המסוכנת הרבה יותר, שנמשכת שעות ולא שנים ובדרך כלל נגמרת רע. פריזרהופ, לעומתן, סבלנית, קרה וארוכת ימים מאוד, בדיוק כמו המקפיא עצמו.

את הקופסה אף פעם לא פותחים, כי לפתוח אותה פירושו לסיים את האפשרות. כל עוד היא סגורה, היא יכולה להיות התבשיל הטוב, פרוסת עוגת יום ההולדת שנשארה או הרוטב שיצא מושלם באותה פעם אחת. ברגע שפותחים, זה כמעט תמיד חצי סיר ציר. לכן משקי בית מפתחים מדיניות לא כתובה של לבחור במשהו אחר, והקופסה צוברת ותק. בגיל חצי שנה היא עדיין אפשרות. בגיל שנתיים היא כבר חלק מהרהיטים של המשפחה.

שימוש: "שלושה דורות של פריזרהופ הגיעו לסופם ביום שלישי בלילה, כשהפשירו את המקפיא ומצאו בקופסה שתי קוביות קרח ועלה דפנה." במשפחות מסוימות האירוע נזכר בצער אמיתי. אחר כך, האישה שרוקנה את המקפיא סימנה כל קופסה חדשה שהחזירה פנימה, בכתב יד גדול וברור, בזמן שקרובי המשפחה שלה צפו מהחדר הסמוך והתאבלו על אובדן התעלומה.

מאחורי הבדיחה מסתתר הרגל מטבח נפוץ מאוד. להקפיא שאריות זו דרך הגיונית לחסוך אוכל וזמן, אבל קופסאות נכנסות לא פעם בלי תווית, וכמה חודשים אחר כך, מכוסות כפור ודחוקות לאחור, כמעט אי אפשר לזהות אותן. קל להמשיך לדחות את ההחלטה מה לעשות איתן. בהרבה בתים יש לפחות קופסת תעלומה אחת שכולם הסכימו בשקט לא לשאול עליה.

אז אם במקפיא שלכם יש קופסה של תקווה, יש תרופה פשוטה. הוציאו אותה, תנו לה להפשיר, וגלו מה היא באמת. אולי זו תהיה הפתעה נפלאה, ואולי זה ציר. כך או כך, בפעם הבאה שאתם מקפיאים משהו, קחו עט וכתבו את השם והתאריך על המכסה. אתם של העתיד תודו לכם. זה לא יהיה מרגש באותה מידה, אבל הסיכוי שזה ייגמר בארוחת ערב גבוה בהרבה.