המילה סוכר התחילה כמילה עתיקה לחצץ

שפכו כפית סוכר לכף היד והסתכלו מקרוב. כל גרגר הוא גביש זכוכיתי זעיר, שתופס את האור ומתגלגל כמו חלוק אבן קטנטן על חוף קטנטן. זו לא רק השוואה יפה. המילה שבה הייתם קוראים לו באנגלית, ברוסית או בספרדית, התחילה את חייה כמילה בדיוק לזה: חצץ.

sugar, сахар ו־azúcar נראות כמו שלוש מילים שונות: אחת חדה, אחת רכה, ואחת עם הברה נוספת ומוזרה בהתחלה. אבל אמרו אותן בקול ותשמעו מתחתן את אותו שלד: ס, תנועה, צליל ק או ג, ור׳ בסוף. שלושתן יורדות ממילה עתיקה אחת מהודו, שם אנשים למדו לראשונה לסחוט מיץ מתוק מקני סוכר ולהרתיח אותו עד שהפך לגבישים.

המילה הייתה בסנסקריט שרקרה. פירושה היה חול דק, חצץ או חול, ועם הזמן היא באה לציין סוכר טחון או מגובש, כי כך בדיוק נראו הגבישים. מהודו נדדה המילה מערבה יחד עם הדבר המתוק עצמו. בפרסית היא הפכה לשכר. בערבית לסוכר. סוחרים נשאו אותה בדרכי המסחר, והמילה נסעה עם המטען כמו תווית קשורה לשק.

כאן המסע מתפצל, והרוסית והספרדית הולכות בדרכים שונות. היוונים שמעו על הקנה המופלא הזה הרבה לפני שרוב אירופה טעמה ממנו, וכתבו את שמו סקכרון. הרוסית קיבלה את המילה שלה בדרך היוונית הזו. הצורה הרוסית העתיקה сахаръ מופיעה בכתבים רוסיים מימי הביניים, ובהם מסמך מ־1370, ומאז כמעט לא השתנתה.

הספרדית הלכה בדרך השנייה, דרך הערבית. הערבים גידלו קני סוכר בספרד ובסיציליה, ובספרד דוברת הערבית אנשים ביקשו אס־סוכר, כלומר הסוכר, עם ה׳ הידיעה הערבית מוצמדת מלפנים. דוברי הספרדית שמעו את כל זה כמילה אחת ושמרו אותה: azúcar. ה־a שבהתחלה היא ה׳ הידיעה הערבית, שעדיין נוסעת עם המילה מאות שנים אחר כך, כמו תווית מחיר שאיש לא גזר. האיטלקית קיבלה zucchero, הצרפתית sucre במאה ה־12, והאנגלית שאלה מהצרפתית: המילה מופיעה בצורה sugre בסוף המאה ה־13.

אחר כך האנגלית עשתה לה שני דברים מוזרים. הצליל ק התרכך לג, ואף אחד לא בטוח למה. וה־s שבהתחלה החליקה לשׁ, כך ש־sugar ו־sure הן מהמילים המעטות מאוד באנגלית שבהן s רגילה נשמעת כמו ש. האשמה הסבירה היא התנועה הארוכה שאחריה, משהו כמו סיוּ, שמכריחה את הלשון לקבל צורה חדשה בדרך.

איך אפשר בכלל לעקוב אחרי מילה דרך כל כך הרבה פיות? חוקרי אטימולוגיה עובדים כמו בלשים עם רמזים מתוארכים. הם מחפשים את ההופעה הכתובה המוקדמת ביותר של כל צורה, sucre צרפתית במאה ה־12, sugre אנגלית מאה שנה אחר כך, сахаръ רוסית בכתב יד מ־1370, ומשווים אותן למה שידוע על המסחר: קני סוכר גודלו לראשונה בהודו, שמם הגיע מערבה דרך פרס, הערבים גידלו אותם בסיציליה ובספרד, והגבישים נשארו מותרות אקזוטיים ברוב אירופה עד אחרי מסעי הצלב, כשהסוכר התחיל להתחרות בדבש. כשהמילים והמטען נעים באותן דרכים ובאותו זמן, הסיפור מחזיק. המילונים האטימולוגיים של שלוש השפות מספרים אותו כל אחד מהקצה שלו, ונפגשים באמצע. אז בפעם הבאה שתערבבו כפית סוכר בתה, אתם מערבבים ערימה קטנה של חצץ עתיק, לפחות בשמה.